בפרק הראשון של סדרת הכתבות בנושא מודלים עסקיים דיגיטליים, בחרתי להציג תחום שלרוב האנשים יהיה קל להתחבר לצורה בה הוא עובד – תחום התוכן.
לעולם התוכן יש שני מאפיינים שגורמים לכך שרבים מתחברים אליו. קודם כל כי זה תחום עיסוק מאוד אינטואיטיבי, רוב האנשים מבינים מה זה אומר ליצור תוכן אפילו שיש הרבה סוגי תוכן ועוד הרבה יותר דרכים לייצר אותו. מצד שני, מכיוון שמצד אחד התחום הזה מספיק פשוט בשביל להבין כיצד הוא עובד, אבל מצד שני יש בו מגוון רב של אפשרויות ליצירת מנגנוני הכנסה דיגיטליים. התכונה הזאת מעניקה לעולם התוכן מכנה משותף רחב מאוד ומאפשרת לאנשים שבאים מהמון תחומי ידע שונים, למצוא את עצמם בתחום הזה ולהקים עסק מבוסס יצירת תוכן.
זאת גם הסיבה שהתחום הזה מאפשר להבין בצורה הטובה ביותר כיצד לבנות מודל עסקי עם מנגנון הכנסות דיגיטלי. אי לכך ובהתאם לזאת, נתחיל בו.
מודל עסקי מבוסס תוכן דורש מהעסק עצמו שלושה דברים: ליצור תוכן >> להנגיש אותו על גבי פלטפורמה או נכס דיגיטלי >> להפיץ את התוכן. ברגע ששלושת הדברים האלו מתקיימים, אפשר לבנות מנגנון יצירת הכנסות דיגיטלי.
יש משהו אחד שמאפיין את המודלים מבוססי התוכן ומבדל אותם מכל סוג אחר של מודלים עסקיים: הלקוח לא צורך את התוצרת. למעט מקרים מעטים כמו שירותי סטרימינג (נטפליקס וכדומה), בהם צרכן התוכן הוא גם הלקוח, יצרני התוכן צריכים לייצר ערך מוסף כפול. אחד לצופים ו/או הקוראים (מעתה פשוט נקרא להם "עוקבים"), ואחד אחר ללקוח שאשכרה משלם לו.
כדי לבנות מודל עסקי מבוסס תוכן נדרש מנגנון המרה, בדומה לדינמו. תפקידו של הדינמו הוא להמיר אנרגיית תנועה לאנרגיה חשמלית. בסרטו האוטוביוגרפי "הנער שרתם את הרוח", ויליאם קמקוומבה מגלה שסיבוב גלגלי האופניים מייצר דרך הדינמו אנרגיה חשמלית שניתן להמירה לחשמל כדי להדליק את פנס הדרך באופניים. בהמשך ויליאם רותם את הרוח לטובת סיבוב גלגלי האופניים, והפקת אנרגיה למשאבות מים בכפר.
באנלוגיה לעולם התוכן, תהליך יצירת התוכן (דיווש גלגלי האופניים) נדרש לעבור תהליך המרה כדי להפיק ממנו ערך כלכלי, דהיינו, ליצור הכנסה. בדוגמת האופניים של קמקוומבה, הדינמו שימש כמנגנון המרה שהופך את אנרגיית התנועה לאנרגיה חשמלית. כיצד נראה מנגנון ההמרה אצל יוצר התוכן?
מנגנון ההמרה של יוצר התוכן הוא למעשה מנגנון יצירת ההכנסות שלו, הדינמו שלו. הוא מורכב מ:
אלה מושגים שפיתחתי לצורך ההדגמה, אז אני רוצה להסביר אותם בהרחבה וכמובן לתת דוגמאות כדי שיהיה ברור לכולם. נתחיל דווקא מהרכיב השני – מקור המרה כלכלי:
אז אולי שמתם לב שאני אוהב להמציא שמות לדברים, זה באמת קטע כזה שלי, אבל אני גם יכול לדבר פשוט ולעניין. מקור המרה כלכלי בשפת היומיום משמעותו – מי בתכלס משלם לי פה?
יש 2 סוגים של מקורות המרה:
מקור המרה פנימי: מי שיכול להיות מקור המרה פנימי הם צורכי התוכן עצמו. כלומר, הקוראים, הצופים והעוקבים של יוצר התוכן.
מקור המרה חיצוני: אדם או ארגון (צד ג') אשר אינם צרכני התוכן.
תפקיד מקור ההמרה: להמיר להכנסה כספית את הערך המוסף שיוצר התוכן מספק לקהל העוקבים שלו בחינם.
בגדול הכוונה כאן היא לדבר שיוצר התוכן מוכר ומקבל עליו תשלום. אבל מה זה יכול להיות? בואו נתחיל מהדברים המובנים מאליהם, אני בטוח שגם יש לכם כבר הרבה רעיונות מקוריים ליחידות ערך כאלה, אז אני אנסה למפות את כל מה שאני מכיר ואם יש לכם עוד רעיונות, אשמח שתוסיפו בתגובות:
יחידות הערך הן ייחודיות למקורות המרה שלהן, לכן אפשר לסדר את זה בטבלה באופן הבא:
| מקור המרה | פנימי | חיצוני |
| יחידות ערך | ייעוץ פרטי / מקצועי | מרחב פרסום |
| קורסים / סדנאות | תוכן שיווקי | |
| VIP | אנדורסמנט (המצגה) | |
| פטרונות | הפניות | |
| מרצ'נדייס | חסויות |
עכשיו כשיש לנו מקור המרה ויחידת ערך כלכלית, אפשר להרכיב מהם מנגנוני הכנסות דיגטליים שיהוו מודל עסקי עבור עבר מבוסס תוכן. נרכיב כמה מודלים ונצא למרחבי האינטרנט לחפש להם סימוכין:
זה לכאורה המודל הפשוט ביותר ואני מניח שכולם מבינים איך הוא עובד. בקצרה: יש נכס דיגיטלי בו מוגש התוכן לעוקבים, בנכס הדיגיטלי קיימים שטחי פרסום שאפשר למכור אותם למפרסמים. כאן חשוב לבדל ממודלים אחרים שיכולים להיראות דומים מאוד – במודל הפרסומות אין אישור או המלצה של יוצר התוכן על מה שמתפרסם, הפרסום בנכס הדיגיטלי הוא עצמאי ובלתי תלוי. במאמר אחר נוכל לדבר על הדרכים הטכניות ליישום המודל – מה שנקרא "מוניטיזציה", אבל עד אז דמיינו שכל אחד יכול פשוט להעביר כסף בביט ליוצר התוכן ואוטומטית לפרסם מה שבא לו בשטח הפרסום שהוצע למכירה. מעבר לטרנזקציה הזו אין ביניהם שום קשר. על פניו נראה מודל מאוד בנאלי ומשעמם, אבל בואו נראה כמה דוגמאות:
ערוץ EE:
נכס דיגיטלי: ערוץ יוטיוב
מקור המרה: חיצוני. דרך מערכת המוניטיזציה של אתר "יוטיוב" אשר מציגים פרסומות בתוך הנכס במהלך הסרטונים.
יחידת ערך כלכלית: מרחב פרסום. ראו דוגמא בסרטוני הערוץ.
אתר "סטטוסים מצייצים":
נכס דיגיטלי: אתר אינטרנט
מקור המרה: חיצוני. דרך מערכת או מספר מערכות מוניטיזציה המציגות מודעות מפרסמים על דפי האתר.
יחידת ערך כלכלית: מרחב פרסום. ראו דוגמאות באתר.
הבלוג Smart Passive Income:
נכס דיגיטלי: אתר אינטרנט
מקור המרה: חיצוני. דרך תוכניות של שיווק שותפים המוכנות לשלם תמורת לקוחות חדשים שיופנו מתוך האתר.
יחידת ערך כלכלית: הפניות לינקים מתוך האתר המפנים לשירותים ומוצרים שונים – ראו דוגמא לינקים למוצרים במאמר הזה מתוך הבלוג.
הפודקאסט "בכל יום נתון":
נכס דיגיטלי: פודקאסט
מקור המרה: חיצוני. חברה צד ג' מעניקה חסות רשמית לתוכנית.
יחידת ערך כלכלית: קבלת חסות פרסומית מצד ג'. לדוגמא האזינו כאן (שניות אחרונות)
במודל הפרסום ראינו כיצד יוצר התוכן ומקור ההמרה שלו משתפים פעולה כמעט ללא מגע (ממש כמו משלוח פיצה בימי קורונה). כאןן אנחנו כבר מדברים על תוכן אשר נוצר ע"י היוצר או בשיתוף היוצר עם מקור ההמרה, ונועד לקדם מכירות (או אינטרס אחר) של מקור ההמרה. בשביל להקל עלינו נתייחס מעתה בקטגוריה זו אל מקור ההמרה כ"מפרסם".
המודל הזה טיפה מורכב יותר מאשר מודל הפרסום. ראשית, כאן אנו נדרשים לעשות הפרדה מהותית בין שתי יחידות ערך: תוכן שיווקי ו-המצגה (אנדורסמנט).
תוכן שיווקי הוא סוג של פרסומת שבאה בצורה של כתבה. זה נפוץ בעיתונים – לדוגמא, מדור תוכן שיווקי (נקרא כאן "תוכן בשיתוף") בעיתון ידוע. המשותף לפרסומת הוא שיוצר התוכן מקבל תשלום על הפרסום, אבל הפקת הכתבה נעשית בשיתוף מלא מצד היוצר, מוגשת מטעמו, מאוחסנת בנכס הדיגיטלי שלו באזורי התוכן, ולא בשטחי הפרסום. לא כל יוצר תוכן הוא בהכרח עיתון, ולרוב ליוצרי תוכן אין עניין להחזיק "מדור פרסומי" או מדור "תוכן שיווקי" רשמי באתר או בנכס הדיגיטלי, מה גם שמי שמתבסס על נכס דיגיטלי מרכזי שהינו דף או פרופיל במדיה החברתית, זה כלל לא אפשרי טכנית. לכן מה שעושים זה משלבים את התוכן השיווקי בתוך התוכן הרגיל. המונח המקצועי באנגלית נקרא Product Placement. פעם היו קוראים לזה בעברית "פרסום סמוי", אבל אין פה שומדבר סמוי. הסיבה העיקרית היא שרשתות חברתיות דורשות שמערכת יחסים כזאת תהיה מוצהרת, והן עלולות לסגור את השאלטר ולהרוס את כל העסק למי שיפר זאת. בואו נראה כמה דוגמאות:
ערוץ Smosh:
נכס דיגיטלי: ערוץ יוטיוב
מקור המרה: חיצוני. מותגים שונים, במקרה זה דרך מותג נאצ'וס.
יחידת ערך כלכלית: Product placement מסוג אקטיבי (הכוונה היא שכל הסרטון למעשה הופק לטובת המותג אשר מהווה ציר מרכזי בסיפור). ראו את הדוגמא:
אתר חורים ברשת:
נכס דיגיטלי: אתר אינטרנט
מקור המרה: חיצוני. מפרסמים שונים.
יחידת ערך כלכלית: תוכן מקודם באתר. ראו דוגמא
אנדורסמנט (Endorsement) או בעברית "המצגה" היא למעשה קידום של מוצר מסוים באופן גלוי ע"י יוצר התוכן, תמורת תשלום לא מבוסס ביצוע. ההבדל בין המצגה לתוכן שיווקי זה התוכן שחסר בהמצגה. בהמצגה אין סיפור כלשהו, או איזשהו תוכן חוויתי שיכול לעמוד בפני עצמו, אלא מדובר בהצגה + המלצה (=המצגה) של מוצר או שירות ע"י יוצר התוכן. זאת שיטה אופיינית מאוד לסלבריטאים, ולמעשה אנחנו מכירים את השימוש במושג ה-"פרזנטור". לדוגמא: אסי עזר פרזנטור של AIG. ברוב המקרים, הפרזנטורים שהם סלבריטאים לא בהכרח יעידו על שימוש עצמי במוצר או השירות שהם מציגים. לכן, במקרים אלה זה יותר "הצגה" ופחות "המלצה" אישית. המלצה היא כמובן אפשרית, אבל ברוב המקרים לא חלק מהעסקה. כשאנחנו מדברים על יוצרי תוכן, משפיעני רשת, אנחנו רואים יותר מקרים שבאמת המנציג (האנדורסר) גם עושה שימוש במוצר שהוא מקדם. בואו נראה דוגמאות:
ערוץ themarcelnguyen:
נכס דיגיטלי: פרופיל אינסטגרם
מקור המרה: חיצוני. מותגים שונים.
יחידת ערך כלכלית: המצגה – אנדורסמנט. פה יש המון דוגמאות שאני אוהב:
ערוץ brunchboys:
נכס דיגיטלי: פרופיל אינסטגרם
מקור המרה: חיצוני. מסעדה.
יחידת ערך כלכלית: המצגה – אנדורסמנט. דוגמא מעולה הממחישה את ההבדל בין "תוכן שיווקי" לבין המצגה.
View this post on Instagram
אוקי, אז הגענו למודל האהוב עליי. רוצים לדעת למה? אז ככה, עד עכשיו ראינו דוגמאות שהן א' – די אינטואיטיביות, לא איזה משהו שגילה לכם את אמריקה. סה"כ באים, יוצרים תוכן ועושים כסף מפרסומות, תוכן מקודם או המצגה. זה די ביומיום שלנו. ב' – אלה גם מודלים שמתאימים לשני סוגים של יוצרי תוכן: סלבריטאים או כל מיני אנשים צעירים שנראים טוב, או כאלה שהם ממש אנשי מקצוע בעולם הזה כמו עיתונאים לשעבר, עורכי עיתונים וכו' – אנשים חזקים, מוכרים ועם קשרים בתעשיה. כמו כן, סוג התוכן שהם יוצרים הוא בדרך כלל מאוד פופולרי, איפה שהוא על הסקאלה בין ציצים ותחת לבין אקסטרים ומרוצי מכוניות. התוכן הכי לג'יט יהיה מקסימום אופנה, איפור או אוכל.
מה לעשות שזה רק קצה הקרחון של יוצרי התוכן. יש המוני אנשים שיכולים לכתוב, להסריט, לערוך, לספר, לצייר וליצור מלא דברים מעניינים שיסבו הנאה מרובה לרבים, אך יהיה קשה לבנות עליהם את אחד מהמודלים העסקיים שראינו לעיל. הרי ככל שהתוכן יותר צר, נישתי, ממוקד לקהל מפולח ולא המוני, יהיה יותר קשה להרוויח מפרסומות בגלל שיש פחות צפיות וכניסות. יותר קשה למצוא מפרסמים לתוכן שיווקי/המצגה כי השוק של תחום העניין עצמו קטן יותר, ולכן פוטנציאל ההכנסה מכל יחידת ערך כלכלית הוא קטן יותר.
אבל כמו בהרבה דברים בחיים, החיסרון הוא גם יתרון וגם הפתרון. אם הקהל שלכם יותר קטן, קודם כל יש סיכויי טוב שתהיו יותר קרובים אחד לשני, שיהיה להם אכפת מכם ברמה שלאף אחד לא אכפת מהסלב המצוי. כמו כן, אם התוכן שלכם נישתי וספציפי, כנראה שיש לכם פחות חלופות, כי זה דיי קשה להיות רופא בלוגר, או מאלף אריות לבקנים ולוגר. מי שעוקבים אחרי תוכן נישתי כזה, ממש צריכים אתכם בשביל שתמשיכו לייצר אותו. זה מביא להם ערך רב שאין במקום אחר, וראו איזה פלא – הם אפילו מוכנים לשלם על מה שכביכול אפשר לקבל בחינם.
אז ברוכים הבאים למודלים מבוססי מקור המרה עצמי!
פטרון, הגדרה: הוא בעל הון המפנה חלק ממשאביו לתמיכה באמנות ללא קבלת תמורה ישירה. (ויקיפדיה)
בגדול It is what it is. אתם משחררים את התוכן בחינם לכולם, ומי שרוצה נותן טיפ. כאן חשוב להבין, זה לא גיוס המונים או משהו. הרעיון הוא שאין שום תוכן שהפטרון יקבל בתמורה שאינו זמין לכולם ובחינם. הפטרון מממן אתכם מתוך הכרה בעבודה הקשה שהשקעתם, בערך הרב שהדבר ייצר עבורו, ומתוך הבנה שלאורך זמן לא יתאפשר לו לצרוך את התוכן הזה בחינם אילולא תהליך היצירה ישתלם כלכלית ליוצר.
הפעם הראשונה שנתקלתי בזה הייתה לדעתי לפני יותר מעשור, כשסיפרו לי פסנתרן שמעלה לאתר שלו הקלטות של שיעורי פסנתר בחינם, ובסוף כל שאר יש כפתור שאומר "Buy me coffee", ודרכו אפשר לתרום כמה דולרים. כשהלכתי לבדוק על הנושא, גיליתי כמובן שהמודל הזה קיים הרבה זמן, אבל זה לא שיעור היסטוריה. מה שחשוב הוא שאם לא הכרתם, או אפילו אם שמעתם אבל הייתם סקפטיים בקשר להאם זה עובד, אז דעו שזה עובד. מה שאי אפשר להתעלם ממנו הוא שישראל קטנה, וכמה שישראל קטנה, העברית שפה עוד יותר קטנה. לכן כמובן שמודל כוס הטיפים יעבוד הרבה יותר טוב אם התוכן שלכם באנגלית/ספרדית או רוסית, אבל זה לא אומר שזה לא אפשרי להצליח עם המודל הזה בישראל ואפילו בעולם תוכן נישתי. ממש מיד תכירו אחד שמצליח!
יחסי פטרון / יוצר (אומן) אולי המפורסמים ביותר בעולם היו בין קרל מרקס, לבין פטרונו פרידריך אנגלס. לאנגלס הייתה כמובן גישה למרקס. אנגלס יכל לקבל טיוטות, ולרשום הערות, ולעיתים לקחת חלק של ממש בכתיבה. את המניפסט הקומוניסטי הם כתבו ופרסמו ביחד.
אולי מרקס ואנגלס זה טיפה קיצוני, אבל יש פה בעצם מפתח לסוג מסוים של פטרונות שיכול לשרת טוב יותר את יוצר התוכן. אנגלס מימן את מרקס במשך שנים רבות, הוא היה כמעט מחוייב לדאוג למרקס. כוס טיפים זה נחמד, אבל תנודתי מדי, יום אסל יום בסל. אבל התחייבות לאורך זמן, פותחת עבור היוצר אפשרות לשפר באופן ניכר את יחידת הערך הכלכלית. תוספת הערך בדרך כלל תתבטא בתמורה חברתית כלשהי, או למשל גישה מוקדמת ליצירות (שזה פחות מועדף לדעתי). אז במקום להציג דוגמאות, הצלחנו להביא דוגמה חיה 🙂
ערכנו ראיון יוטיוב עם טום קרגנבילד, מייסד האתר "כלכלה קלה". טום הוא מיוצרי התוכן הישראלים המצליחים ביותר באתר מימון היוצרים "פטריאון".
אתר כלכלה כלה:
נכס דיגיטלי: אתר, דף פייסבוק, קהילת פייסבוק.
מקור המרה: פנימי. קוראי הדף
יחידת ערך כלכלית: פטרונות דרך אתר פטראון.
הערה קטנה על מודל ה-twitch:
מי שמכיר את עולם הגיימרים יבינו מהר על מה אני מדבר. אבל מי שפחות מכיר (ואני פחות הכרתי), הנה אני מסביר בקצרה ועובר הלאה.
אתר טוויץ' הוא רשת חברתית די ותיקה ומצליחה. מדובר בפלטפורמה שגיימרים משתמשים בה כדי לשדר בלייב את עצמם משחקים במשחקים. כן, מסתבר שזה קטע. אני פחות מבין, אולי גם אתם לא, אבל פאק-איט, מה אני כבר יודע, מסתבר שזה מאוד פופולרי. לפני כמה שנים פותחו מערכות מימון לגיימרים האלה, ובעצם נהייתה אפשרות לאסוף "תרומות" (בואו נקרא לזה מעכשיו דונאטים, עד שימציאו מילה נורמלית בעברית), מצופים.
מפה לשם, גיימרים בעולם הצליחו להפוך את זה למודל עסקי מעולה. אני לא נכנס לנישה של גיימרים בכלל, כי אין לי מספיק ידע עליה. אני לא מתווכח על זה שזה תוכן מועיל ולגיטימי, אבל אני רוצה לשים את הדגש במאמר הזה על מודלים עסקיים ברי קיימא ליוצרי תוכן מכל סוג שהוא, ולא להתמקד בנישה צרה מאוד, אפילו שיש בה פוטנציאל עסקי עצום.
ראינו שיש פטרונות בלתי תלויה מבוססת מימון חד פעמי בצורת "טיפים" (דונאטים), ויש מערכת יחסים מעט יותר מורכבת המתבססת על מימון מתמשך בתמורה להטבות מסוימות. אך למודל הפטרונות יש חסרונות: ליוצר התוכן די קשה להסביר מה בדיוק הערך של סתם לתת טיפ, קשה לשווק את הרעיון הזה. וגם, בואו, אנחנו בישראל, פה אוהבים לפרגן בטיפים רק כשמישהו מסתכל.
עבור הפטרון שרוצה לתמוך, המודל המתמשך הוא גם קצת בעייתי – זאת בכל זאת התחייבות, וזה צעד די גדול. בסופו של דבר – מה כבר אפשר לקבל? שיענו לך להודעות בווטסאפ? שישלחו לך איזה סקיצה של שיר או מאמר שבוע לפני שזה מוכן?
אז מודל ה-VIP הולך בדיוק באמצע. קודם כל, זה מאפשר ליוצר התוכן לשווק את ההצעה מנקודת מבט של הערך המוסף שהיא מביאה לפטרון. עבור הפטרון, אין שום התחייבות, זה ממש כמו טיפ, אבל הוא כן ירגיש את עצמו פטרון והנה איך.
אז איך זה עובד?
ראשית, יש סיבה שקראתי לזה VIP. כל הקטע ב-VIP זה להרגיש VIP. וזה אומר – שאחרים ירגישו שאתם VIP. בגלל זה אני אומר, אולם קולנוע ויפ זה לא באמת ויפ, כי כולם שם ויפ. אתה רוצה להיות ויפ בין לא ויפ, לא ויפ בין ויפ.
זה אומר שיוצר התוכן צריך ליצור סיטואציה בה אפשר להבדיל בין ויפים לאלו שאינם ויפים, ולאפשר לויפ את הפריבילגיה שלו.
זה מודל שקצת קשה למצוא בו דוגמאות טובות, אבל אחד הדברים שכן ניתן למצוא דיי בקלות זה AMA. מכירים את הקונספט של זה? – Ask Me Anything. סוג של צ'אט אונליין, למשל בשידור פייסבוק/אינסטגרם/יוטיוב לייב, והעוקבים שואלים בתגובות.
במודל ה-VIP כולם יכולים לצפות ב-AMA, אבל את השאלות שואלים רק מי ששלחו טיפ.
החדשות הטובות הן שיש פיצ'ר ביוטיוב שעושה בדיוק את זה. יש תוכנות צד ג' שדרכם זה ניתן ליישום עם יותר אופציות, אבל ביוטיוב זה מוכר כ-Super Chat, והנה דוגמא לאיך שזה עובד.
ערוץ George Gammon:
נכס דיגיטלי: ערוץ יוטיוב
מקור המרה: פנימי. צופים בסטרימים חיים בערוץ.
יחידת ערך כלכלית: VIP – מענה על שאלות מהקהל. ראו דוגמא, היכנסו לצ'אט (למעלה עד הסוף) ותראו את זה בפעולה:
מרצ'נדייס (תסחור), הגדרה: פרקטיקת שיווק בה המותג או התמונה של מוצר או שירות אחד משמש למכירת מוצר אחר. (ויקיפדיה)
עוד שמות מוכרים למרצ': white label, מותג פרטי. זה לא הכל אותו דבר, אבל די דומה ומתבסס על אותו עקרון שאומר – קחו מוצר פיזי שמיוצר היכנשהו, הדביקו עליו את הלוגו שלכם ומכרו אותו.
מבחינה שיווקית לדעתי זה מודל הרבה יותר אפקטיבי משאר המודלים, כי יש כאן למעשה שילוב של דברים שיש גם למודלים עם מקור המרה פנימי וגם מקור המרה חיצוני. עם מודל המרצ' יש פוטנציאל להרבה לקוחות, כי כל העוקבים שלכם יכולים לרכוש, ולא צריך ללכת ולחפש מפרסמים לחסויות. אבל בעוד שבמודלים מסוג כוס הטיפים הערך ללקוח לא מאוד ברור, לא מוחשי, כאן יש ערך פיזי שכל אחד יכול להבין. לכן, זה יהיה יותר פשוט לשיווק.
עם זאת, יש למודל הזה מגבלה אופרטיבית. יש כאן קושי טכני כי דרושה יכולת להתחבר למספר ממשקים ומערכות. יש קושי ניהולי כי הנכם נדרשים לבחור את המוצרים שאתם רוצים לקדם, לתת להם מחירים, לוודא שהם מגיעים בזמן, ואולי אפילו לדאוג לשירות לקוחות.
יש כמה תוכנות ומוצרים שמחפשים מאוד את התהליך ליוצר תוכן, ודואגים לרוב האופרציה. אני לא השתמשתי בהם, לכן אני לא יכול להמליץ, אבל אני נותן פה כמה הפניות, כך שמי שרוצה יכול לבדוק: https://sellfy.com/ , https://printify.com/
בואו נראה דוגמא:
ערוץ emma chamberlain:
נכס דיגיטלי: ערוץ יוטיוב
מקור המרה: פנימי. חנות מרצ' אונליין
יחידת ערך כלכלית: סחורה ממותגת. כאן יש דוגמא ממש טובה לחנות מרצ' בעלת קונספט של קפה. אומנם ספל ב-45$ אבל עדיין נראה מעניין מאוד: ערוץ היוטיוב, חנות המרצ'.
ממבט ראשון המודל יכול ליצור בלבול. אנחנו מדברים על מודל שבו יוצר התוכן מציע לקהל שלו שירותים מקצועיים, כגון יעוץ והדרכה, או אפילו מוכר קורסים/וובינרים/סדנאות/הרצאות (אונליין ו/או אופליין). כביכול נוצר מצב שלא ברור מה משווק את מה. האם התוכן הוא סה"כ אסטרטגית שיווק (הנקראת "שיווק באמצעות תוכן") כדי למכור ייעוץ וקורסים, או שהמוצר המרכזי זה התוכן, והשירותים האחרים הם חלק ממודל עסקי בעל מקור המרה עצמי.
בגדול אני לא חושב שזה משנה, כך או כך מי שעושה את זה ומצליח זה מצויין, אבל כן יש הבדל. כאשר מדובר בחברה שקמה במטרה למכור שירותי ייעוץ/הדרכה/קורס/סדנה/הרצאה, כל הפוקוס של העסק מתמקד באיכות השירות והמוצר שמוצע ללקוח. החלק של יצירת התוכן הוא בסך הכל חלק מאסטרטגיה שיווקית שיש לדגול בה כל עוד היא אפקטיבית. ברגע שמופיע אסטרטגיה שיווקית יותר אפקטיבית הדבר הנכון של העסק יהיה לעבור לאסטרטגיה החדשה.
אנחנו מדברים כאן על המצב השני. עסק שהתוכן הוא הדבר המרכזי בו, ובלעדיו אין דרך להקים מודל עסקי. ללא התוכן, לא ניתן יהיה למכור שירותים.
בוא נראה שתי דוגמאות הממחישות את ההבדלים:
שיווק באמצעות תוכן:
בית ספר לצילום "כפיר בולוטין" מציע קורסי בנושא הצילום.
בית הספר מפעיל ערוץ יוטיוב עשיר בסרטונים והדרכות חינמיות לחובבי צילום על טכניקות צילום, שימוש בציוד, ועוד. בית הספר משווק את הקורסים שלו דרך תוכן.
אתר בית הספר
ערוץ היוטיוב של בית הספר
מודל המומחה:
ערוץ Lonely Peleg:
נכס דיגיטלי: ערוץ פייסבוק/אינסטגרם
מקור המרה: פנימי. הרצאות לקבוצות, חברות וארגונים.
יחידת ערך כלכלית: עמוד ההרצאות של לונלי פלג.
לונלי פלג הוא בלוגר בעולם הטיולים. הדבר המרכזי שהוא עשה זה תיעוד הטיולים שלו במקומות מיוחדים בעולם. על זה בנוי כל העסק. אני האמת לא יודע אם הוא קורא לזה עסק, או איך הוא מתייחס לזה, אבל אני מביא את זה בתור דוגמא להראות לכם את האפשרות לתעד דברים מיוחדים שאתם עושים, ליצור מזה תוכן ייחודי, ולבנות על זה מודל עסקי המתבסס על הרצאות. כמו כן, אם נקח באמת מישהו שמטייל הרבה בעולם, הוא יכול למשל להפוך את זה גם לעסק של ייעוץ לתכנון נסיעה, וכו'.
במאמר הזה למדתם על מודלים עסקיים עבור יצרני תוכן. אומנם לבנות עסק מבוסס תוכן זו משימה לא פשוטה כי האתגר המציאותי לבניית מודל הכנסות הוא גדול, עם זאת, במאמר הזה הצגתי מספר רב של אמצעים העומדים לרשות יצרני תוכן, ואני מקווה שתוכלו לצוד משם רעיונות שיתאימו לכם 🙂
הגעתם עד פה? כנראה שיש לכם מה להגיד, אז אשמח שתשתפו בתגובות.
כמו כן, אבקש שתעזרו לאתר הטרגטת לגדול ע"י שיתוף מאמר זה ברשתות חברתיות.
ביי בינתיים,
יורי
בתור יועץ עסקי-שיווקי עבדתי בשנה האחרונה עם שתי חברות טכנולוגיות על שיפור המודל העסקי שלהן. למעשה החברות לא שינו שום דבר במהות המוצרים שלהן, וגם לא בהצעת הערך שלהן ללקוחות, אך מודל ההכנסות של חלק ממוצריהן עבר טרנספורמציה כדי להתאים את עצמו לסיטואציית שוק קונקרטית. כתוצאה מכך ההכנסות מהמוצרים גדלו בכ-40% תוך מספר חודשים.
לייעוץ פרטי בנושא, ניתן ליצור איתי קשר דרך האתר.
פרסום באינטרנט הוא המובן מאליו בימינו. אף כי מאז 2019 יותר ממחצית מתקציבי הפרסום בעולם מופנים לדיגיטל, הדרך של הענף לפסגה לא בהכרח הייתה חלקה ומהירה. בואו נראה כיצד התפתח הפרסום באינטרנט בשלושת העשורים האחרונים…
פייסבוק שיתפה וידיאו חדש בו היא מסבירה כיצד עובד האלגוריתם של פיד החדשות בפלטפורמה, הפרסום החדש מספק בעיקר מבט כולל על תהליך הדירוג של פייסבוק…
דו"ח חדש של לינקדאין עוסק בשינויים בסביבת העבודה, לרבות ייצוג מגדרי בתפקידי שיווק שונים. במוקד – נשים מאיישות כ-60% מתפקידי השיווק, וכ-52% מתפקידי ניהול השיווק…
תגובה אחת
תודה רבה!
היה מרתק